פיטר אוחוטסקי נפל במלחמת לבנון השנייה. הוא הגן על מדינתו, מדינת ישראל. פיטר היה ציוני, אהב את מולדתו החדשה והיה חדור אמונה עמוקה בכל מה שעשה. הוא היה פטריוט במלוא מובן המילה. חבריו סיפרו כי התכונות האלה התגלו להם דרך הניצנוץ בעיניים שלו. פיטר הגיע לישראל ממולדתו הישנה, בלארוס. ארץ רחוקה, מרחק גיאוגרפי וגם מרחק תרבותי. הוריו עלו לישראל כאשר היה בן 13, בשנת 1996, מן העיר אורשה אשר בבלארוס. הם עלו לארץ כזוג צעיר עם שלושת ילדיהם. לא היה להם בארץ ישראל קרוב ולא חבר. 

בתוך שנים ספורות פיטר למד לאהוב את מדינת ישראל ולאמצה כמולדתו.

 

חברים מספרים על פיטר:

​

בראותי אותך לראשונה במאי 2006, באימון ברמת הגולן, הבנתי מיד את המזל שנפל בחלקי - היית חלומו של כל מפקד, חייל מקצועי, לוחם אמיתי, ממושמע בדרכך שלך ופטריוט גדול. כאשר הוקפצנו למלחמה בצפון היית הבחירה הטבעית להתלוות אלי כ"נגביסט חוד". בתחילת הלחימה הוצבנו ברמת הגולן ואתה כל יום טרחת להסביר לי כמה אתה כועס שלא קוראים לך להילחם בלבנון. לאחר שבוע ברמת הגולן נדרשתי לשלוח כוח לוחמים מצומצם עם סמל המחלקה למבצע בלבנון, ובאופן טבעי השארתי אותך איתי ברמה לכל צרה שלא תבוא. בעיניך הכחולות ראיתי שאתה כועס עליי שהשארתי אותך - אבל תבין, אני שומר לעצמי את הטובים... 

תמיר

 

 

בבוקר יצאנו לבצע תצפיות במטע זיתים שהיה קרוב לבית, ושבהמשכו היה חניון של טנקים ודחפורים. כמה שעות לפני האירוע (את זה שמעתי בדיעבד) סיפרת לתמיר המ"מ על הקרב על הבופור שהיה באופק, על מגיסט ששכב על גדר התיל בכיבושו של הבופור ונתן לכל החיילים לעבור עליו, וכך אומרים שהוא במו ידו ניצח את הקרב. תמיר שאל אותך: "ומה קרה למגיסט", אתה חייכת ואמרת בגאווה: "מה אתה חושב. הוא מת", תמיר שאל אותך למה אתה מבסוט, האם היית מתחלף איתו, ואתה אמרת: "ברור. הוא עשה את זה למען החברים שלו. למען מטרה". כזה היית, בן אדם עם עקרונות ועם ערכים, היית ציוני גם אם זה נראה לך מצחיק להגיד את זה לך בצורה כזו. אז אני אגיד את זה בצורה שיותר מתאימה לך פיטר: "אתה היית פטריוט", ומי שמכיר אותך יודע למה. זה התחיל עוד כשהיית קטן ברוסיה ורצית לעלות לארץ לאחר שהתעמקת במורשת ישראל ובכל מבצע ומלחמה למרות שלא היית יהודי, והמשיך בגיוסך לצנחנים, והמשיך באיך שהתנהלת כאדם חדור אמונה ועקרונות במה שהוא עושה, אז כן, היית פטריוט...

אפי

 

 

​