תיעוד וביוגרפיה
                         
מעבר לרף גבוה
דן צימרמן
תגובות לספר:

On this momentous occasion I would like to congratulate you for the completion of this lofty project. I am anxious to purchase a copy of your book and get to learn more about your legendary father. I have a "treasure" of vivid memories of your father, mostly from the factory's laboratory "Arena." I used to love my frequent visits to see my mother at the lab. Your father was "conducting an orchestra" of unforgettable aromas, filling up the air, harmonizing with myriad, cacophonous exotic machines. I can still hear Dan's confident, deep,resonant voice propagating through the rooms, assuring all his subordinates that a "sure-handed captain" was at the helm.
Your father always had time for a small friendly chat, a cup of coffee, a friendly advice, and, most importantly for me as a child, a petting session with his two fabled dogs Taffy and Lady.
I was always in awe how, with his handicap, Dan was so self assured and in command of everything around him. Your father's memory, which your book will help to bring to life, should serve as an inspiration to all people when faced with adversity.
Yiftah Goldstein

הכרתי את דן מביקוריו יחד עם חנה בביתנו בנווה-שאנן עוד מהתקופה שגרתם בקיבוץ. אבי שמואל היה בבודפשט יחד עם החבורה של התנועה והיה קשור גם בהשגה של ניירות רשמיים עבור הזיופים.
הספר שכתבת השלים לי את הפאזל של הבנת התקופה שבחלקה למדתי כאשר ליוויתי את דודי ברצי לטיול שורשים בסלובקיה ובצכיה...
את דן הכרתי טוב כאשר הגיע לתקופה הראשונה של העבודה במעבדת הטכניון. הוא גר אז אצל רם דע-עוז בהמשך הרחוב שלנו. אני למדתי בביה"ס בסמ"ת בחיפה ופעמיים בשבוע למדתי בסניף הטכניון שנמצא מול מעבדת המחקר לגומי. למיטב זיכרוני הובלתי אותו באוטובוס אל המעבדה בתחילת עבודתו. אני זוכר שלמד את הדרך ואני התפלאתי איך הוא חש את מיקומו במרחב ו"מזהה" אנשים...
זכור לי שיום אחד, כאשר דן לא היה בדירתו, נעלמה הכלבה ליידי. הסתובבתי בשכונה במשך מספר ימים עד שאיתרתי אותה לבסוף אצל בחור עם מכונית דה-שבו מצויירת. הכלבה, שקפצה מקומה שניה, שברה את הרגל והבחור אימץ אותה. הכלבה הוחזרה אליו והוא ממש שמח.
דן אכן היה בחור מזן מיוחד, צנוע וחף מכל הצגה. הכול היה פשוט וטבעי אצלו. גם הקושי והסרבול לעיוור בלימודים, סידורים והתעדכנות בקורה בעולם לא היוו בעיה עבורו...
אני, שעובד היום כמהנדס אווירונאוטי, למדתי הרבה מהתפיסה הזו. אני משוכנע שאם דן היה עובר מסלול רגיל של מהנדס בימינו ומגיע לסביבת פיתוח... היה נמנה בין המובילים הראשיים בפרויקטי הפיתוח של המדינה.
דן היה פורץ דרך ומניח יסודות בהרבה תחומים וגם בנושא הנכות שלו. אני זוכר את מכשירי ההקלטה היחודיים שלו ואת סיפורי הרכיבה שלו.
לחנה מגיע קרדיט גדול על הצלחותיו. אני זוכר כיצד הייתה משלימה את תיאוריו ולפעמים גם מוסיפה מנקודת ראותה, לפעמים בהתנצחות איתו אך בסופו של דבר היו יוצאים שניהם מחוייכים ושלובי זרוע. הספר ערוך וכתוב בצורה מזמינה. בתחילה קראתי מספר עמודים בכל בוקר לפני שהלכתי לעבודה ולבסוף לא יכולתי להפסיק ונשארתי בבית עד שסיימתילקרוא. אני משוכנע שאת מצליחה גם בשאר הפרויקטים שלך.

אריאל יגן

רותי שלום,

תודה לך על הספר, מאוד מרגש!

האצילות שקרנה מדן, מוגשת בצורה מופלאה. כך אנחנו זוכרים אותו.

בברכה,

יהושע ונירה, קיבוץ העוגן

רותי שלום רב לך,

קראתי בהתרגשות את הספר על זיכרון אביך. את מתארת בצורה כל-כך נאמנה את התקופה בה חי אביך שאת מכניסה אותי לאווירה של תקופת חייו בסלובקיה, פופראד ואחר-כך בודפשט.

...התעודות המזויפות היו מצילות חיים וחברים רבים הצליחו להתקיים. גם אני הייתי ביניהם ולמדתי איך להינצל. אני זוכרת אפילו את הלבטים האם אנחנו לא בוגדים כאשר אנחנו מחקים את הגויים ולא נושאים את הכוכב הצהוב.

את כותבת בכישרון רב.

תודה לך על הספר.

עליזה גור, חיפה

לרותי שלום,

סיימתי זה עתה לקרוא את הספר על אביך, מדהים !

עמי רוזן

רותי שלום,
 
אני גאה שהכרתי את דן. הוא היה אדם שבלקסיקון שלו לא היו משפטים כגון: "אינני יכול", או "לא ניתן לעשייה". הוא היה פנומן אמיתי, למרות חסך רציני כזה. איש שאמור להיות דוגמה לכל אחד.
אני עצמי, בעל ידיים, רגליים, גוף ועיניים, אומר לעצמי: "דן עשה הכול, ואני לא יכול?"
אני מנסה להיות דומה לו, ובעקבות אמירה זו, אני משתדל לשפר את ביצועיי.
דן היה ציוני ופטריוט שלא דאג רק לבשרו, אכפת היה לו מהאחר. הוא סיכן עצמו לא מעט פעמים כדי להציל את הזולת. במקומותינו לא רואים יותר תופעות כאלה.
אני משוכנע שבמידה שהאזרח הקטן ישאף לחקות את דן ודומיו, לאמץ מעט מהמוסר והעקרונות האלה, ערכנו הסגולי יעלה וכוחנו ינסוק מעל הבינוניות ומעל לביצה הרדודה שבה אנו שוקעים. וזה בהכרח ישפר את איכות חיינו, ביטחוננו, והישרדותנו מבפנים ומבחוץ.
דן היקר, אתה ודומיך מהווים נר לרגליי.
רותי, אני מוצא לנכון שהעלית על הכתב ביוגרפיה נפלאה כזו. עשית זאת היטב. הייתי מייעץ לך להפיץ יצירה זו במסגרת רחבה בשוק הפתוח...

יישר כוח,
שלך בהרבה מאוד הערכה,
 
יגאל יגן

לרותי שלום,

היום סיימתי לקרוא את הספר על אביך. הוא כתוב יפה מאוד והוא מרגש מאוד. לא הכרתי את דן ולא ידעתי על הקורות אותו. אני רוצה שתדעי שנהניתי מאוד מן הקריאה בספר.

עופרה, נתניה

לרותי,

מהרגע שקיבלתי את הספר בדואר לא הפסקתי לקרוא אותו עד שסיימתי את כולו. הספר כתוב באופן מרתק ומרשים. אף שהיכרתי את אביך לאורך שנים, למדתי עליו דברים רבים מן הספר. הספר החזיר אליי זיכרונות על אירועים רבים מעבודתנו המשותפת.
תודה לך על הספר,

תהילה פייגלין, חיפה

רותי,

אני קוראת ולא מפסיקה להתפעל מן הספר שכתבת על אביך. את כותבת כל-כך יפה, והספר כל-כך מעניין. אבא שלך היה אדם שאת חייו היה צריך להנציח בספר.
כל הכבוד,

איתנה ויינשטוק , כפר-ויתקין

רותי,

כעת סיימתי לקרוא את הספר שכתבת על אבא. כל-כך התרגשתי לקרוא אותו שאין לי מילים לתאר עד כמה. הכרתי את אבא מעט מאוד אבל בכל זאת התרגשתי כאשר פגשתי אותו לראשונה. אבא שלך היה גאון, הוא היה איש מיוחד במינו. אין אנשים כאלה. הצניעות שלו הייתה מדהימה. כל-כך התרגשתי מן הספר שלא יכולתי לעזוב אותו עד שסיימתי לקרוא.
את קראת לספר: "מעבר לרף גבוה", ואני חושבת שאבא שלך היה גדול מהחיים. הספר ריגש אותי עד דמעות, ואת ערכת אותו בטעם ובאסטטיקה.
לדעתי צריך למצוא דרך להפיץ את סיפורו של אבא בקרב אנשים רבים.

תמר אגמון, מבשרת ירושלים